בתקופה שעשיתי את מבחן הפסיכומטרי וכשלמדתי בתקופה הזאת, עשיתי כיף חיים לא נורמאלי. ביליתי כמו שאף פעם לא, ניצלתי כל דקה ופנאי שהיה לי, ותאמינו לי שלמרות שהייתי צריך להתכונן- הצלחתי לפנות לעצמי הרבה פנאי. הבעיה הייתה שהמצפון ייסר אותי.

מבחן הפסיכומטרי הוא מבחן מאוד קשה, ברמה האישית לפחות הוא היה לי מאוד קשה- ללמוד כל כך הרבה שעות רצוף, אני לא מכיר את עצמי ככה, בחיים לא האמנתי שאני יפנה את כל הזמן הפנוי שלי ויישב ויילמד על התחת כל כך הרבה חומר, ושזה יגזול ממני כל חלקה טובה של זמן. כאילו, ממצב שהייתי יוצא עם חברים לפחות שלוש פעמים בשבוע – הגעתי למצב שאני כמעט ולא יוצא, ועד שכבר באתי לצאת, לא היה לי חשק, כי המצפון ייסר אותי.

הוא זה שהושיב אותי על הכיסא ללמוד ועכשיו הוא גם זה שמונע ממני מלחשוב לצאת. עזבו שבסוף קיבלתי ציון שאני בכלל לא רוצה לדבר עליו, לא רוצה להזכיר אותו בכלל, וגם אנשים שלמדו איתי ולא היו מרוצים מהציון פשוט התביישו לדבר עליו.

ציון אגב שלא משקף כלום ואני לא ממעיט בערכו או משו כזה. אבל תחשבו שאנשים לומדים תקופה מסוימת שבה הם מבטלים את עצמם ואת הפנאי שלהם ושעות הבילוי שלהם, חורשים, יושבים על התחת עד שיוצא עשן לבן ובוחרים אפיפיור חדש, וכל שאר הדימויים האלה, ואז ביום של המבחן הם נכנסים לסטרס מטורף בגלל שכל הלילה שלפני הם לא הצליחו לישון בגלל המבחן המלחיץ הזה! ואז הם מקבלים ציון מאוד נמוך שלא משקף באמת את היכולת האמיתית שלהם שהם היו יכולים להוציא אם הם היו קצת יותר רגועים- שזה מה קורה רק בפעם השנייה והשלישית שהם עושים את המבחן, שבפעמים האלה הם באמת מצליחים להתעשת על עצמם ולבוא למבחן פסיכומטרי קצת יותר רגועים, אחרי לילה של שינה ערבה, ומוציאים את הציון שהם רצו והיו צריכים מלכתחילה. אז ככה שהיום אנשים וגם הורים צריכים להרפות קצת מהילדים שלהם ולתת להם את הזמן שלהם להירגע ולהיות קצת יותר בשלים למבחן מלחיץ כזה ולא להעמיד אותם במבחן הלחץ.