אתמול יצאתי עם חברים לאיזה בילוי שכונתי פה בפאב שמתחת לבניין. כן, זה מה שעושים פה בשעות הפנאי, בגלל זה הוא גם פתוח עשרים וארבע שעות ביממה, ככה כל אחד יכול ליהנות ממנו מתי שנוח לו ומתי שיש לו זמן פנוי.

וככה מצאתי את עצמי מעביר שם כמה שעות טובות על כוס בירה ומבלה זמן איכות עם חברים שהרבה זמן לא ראיתי, אחד מהם הספיק לחזור בתשובה בזמן הזה ודיי הפתיע אותי, למרות שתמיד ידעתי שהוא בחור מסורתי ושומר אמונים לדת שלו. לא כמונו, החילונים הגמורים. בכל מקרה קיימנו סיעור מוחין כזה בכל מיני נושאים, דת, פוליטיקה, פילוסופיה, פסיכולוגיה ועוד הרבה אחרים שהיו שלובים זה בזה באורח ווכחני.

וככה אני מוצא את עצמי עושה התוועדות באיזה פאב שכונתי בתור הבילוי היומי שלי ובשעות הפנאי המרובות שיש לי בזמן האחרון מאחר ואני גם מובטל, אבל יש מי שממן את הבירה שלי- ביטוח לאומי. וככה אני מתווכח איתו על זה שהוא פרזיט ושכל תלמידי הישיבה האלה שלא עושים צבא וכל הדתיים האלה שמתנגדים למדינה וטוענים שאנחנו עדיין חיים בגלות והאשמתי אותו בזה שכל המצב החרבנה הזה עכשיו הוא רק בגלל אותם דתיים שמדרדרים את המדינה על הפנים, לתוהו ובוהו.

הוא התחיל לרדת עליי בתגובה שאני זה שפרזיט וזה שמנצל את המדינה, על ידי זה שאני מובטל ולא עושה כלום עם עצמי כרגע, הזכרתי לו שלהבדיל ממנו, אני לומד כרגע לתואר בעיצוב פנים אז אני יכול להרשות לעצמי לא לעבוד במשך תקופה מסוימת שכרגע היא תקופה לחוצה אצלי, התקופה של המבחנים. שזה צוואר בקבוק מטורף עכשיו בשבילי, ממש כמו בתקופת מחזור. וככה התווכחנו וצעקנו אחד על השני, עד שאני אמרתי דיי, השיחה הזאת לא נעימה לי וזה לא לעניין כל הוויכוח הזה, אנחנו חברים, אנחנו אמורים להיות באותו ראש. ובאמת היה לי חבל אחר כך כשחשבתי על זה עם עצמי, עד כמה שהריב הזה היה מיותר וחסר טעם לחלוטין, ריקני. אבל העביר לי את שעות הפנאי בחייף.