תקרא לי משוגע, תקרא לי פנאט, תגיד לי שאני מתנהג כמו ילד, שאני שוכח מהדברים שבאמת חשובים בחיים ומאבד את הכיוון, תגיד מה שאתה רוצה. אני עדיין אסע למשחקים, לכולם.

זה הזמן הפנוי שלי, זה הכסף שלי, זה הבילוי היחידי שאני באמת אוהב, ועד שזה מגיע, עד שכל הגורמים הקוסמים הבלתי מובנים שיש בעולם מתחברים וזה קורה, איך לעזאזל אתה חושב שאני אוותר על זה.
אני זוכר את הפעם הראשונה, הייתי ילד, בן שמונה, אבא לקח אותי יד ביד, התכופף והסתכל עליי בגובה העיניים והסביר לי שהיום אני הולך לעבור חוויה שתשנה לי את החיים, אימא צחקקה בחוסר שביעות רצון מאחוריו ואני לא בדיוק הבנתי על מה הוא מדבר.
נסענו ועברנו כל העיר התחתית וכשנכנסו את תוך מפלצת הבטון הענקית אשר אליה הוביל אותי אבא, התאהבתי.
הסלט הנפלא של האנשים, תחושת השותפות, המטרה האחידה, הרצון הזהה, האכפתיות הזו, שכל כך קשה למצוא במקומות אחרים במסגרת המרוץ הזה שמכונה חיים .
לאורך השנים, אני השתנתי, גם המדינה, מסגרת החיים שלי והאנשים הסובבים אותי, דבר אחד לא השתנה, האהבה הישנה שלי לאותן תחושות ולקבוצה אשר מסמלת אותן.
והיום הקבוצה הזאת עולה לליגת האלופות, מגיעה אל המקום האמיתי, מקום אשר אליו כל אוהב מייחל שקבוצתו תגיע. אז איך לעזאזל אתה חושב שאני אוותר על זה ?!
אני לא יכול לדמיין את העוצמה שבידיעה שהקבוצה שלך עולה בעוד מספר רגעים אל האצטדיון המדהים הזה שבו אתה נמצא, את התחושות שיעברו בי כשהיא באמת תעלה לכר הדשא.
מה ארגיש אם גול יובקע לטובת קבוצתי היא תחושה שאני לא מרשה לעצמי לדמיין, יש גבול לכמה הלב יכול לשאת.
אז הכול כבר מתוכנן, נדחה בכמה חודשים, לא יקרה כלום, כסף לחבילות הטיסה ולכרטיסים הרי יש לנו, אתה הבאת לנו אותו מתנה ואמרת שאנחנו רשאים להשתמש בו כראות עינינו.
אז אדוני, אני באמת מצטער, אני יודע שבמשחק הפתיחה קבענו אני וביתך להתחתן וההזמנות כבר חולקו והכסף שהבאת יועד לדברים קצת שונים מטיסה לטורינו לראות את יובנטוס... אבל איך לעזאזל אתה יכול להגיד לי לוותר על זה ?! היום הילדים אוהבים אקשן טיולי טרקטורונים וג'יפים.  ספורט הטרקטורונים הוא לכולם מי שלא יודע לרכב או אין לא רישיון אל טרקטורונים יכול להיות מורכב אל אחד מהטרקטורונים.